מאמר מיוחד לכ"ט בנובמבר

כל מאמר או פוסט שאני כותב זוכה למספר אנשים המסכימים לו ומספר אנשים שבאופן טבעי אינם מסכימים לו. יש סוג אחד של פוסטים שאני מפרסם מידי פעם ברשתות החברתיות שזוכה באופן מובהק לאחוז בלתי מסכימים, מתנגדים וכועסים גבוה של הרבה מעל מחצית הקוראים. הפוסטים שיוצרים הכי הרבה כעס הם הפוסטים המציגים נתונים טובים על כלכלת ישראת בפרט או מדינת ישראל באופן כללי. משום מה נתונים חיוביים גורמים להתנגדות הגדולה ביותר. לכבוד כ"ט בנובמבר בחרתי להציג התכתבות שהייתה לי עם מישהו בקבוצה הפייסבוק המומלצת חתול פיננסי ודרכה לנסות לנתח תופעה מעניינת זו של התנגדות לקבלת נתונים חיוביים.

השיחה שמייד אציג הייתה על שיעור המס בישראל. אני אוהב שיח על מסים. אני שונא לשלם מסים אבל אוהב לדבר על מסים בפרט ופעילות הממשלה בכלל.

מאמר זה יוצא לאור בכ"ט בנובמבר, תאריך בעל משעמות כפולה עבורי. המשמעות המקובלת:

החלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל

ומשמעות אישית לאירוע משמח פרטי ב- 29 בנובמבר שנת 2005.

חמשת שלבי האבל של קובלר-רוס

בפסיכולוגיה מקובל לדבר על חמישה שלבים נפשיים שעובר אדם המקבל הודעה קשה – שהוא חולה במחלה סופנית, או שמישהו ממשפחתו נהרג/נוטה למות וכו'. חמשת השלבים הינם:

  1. הכחשה – זה לא יכול להיות. הייתה טעות באבחנה, הייתה טעות בזיהוי וכו'
  2. כעס – למה דוקא אני? למה דוקא לי?
  3. מיקוח – אני אעשה הכל רק תן לי עוד… אם אחלים אעשה…
  4. דיכאון – ללא מילים…
  5. קבלה-השלמה

מדוע אני מעביר אתכם משמחות לאבלות? שמתי לב שכשאני כותב נתונים חיוביים על המדינה התגובות פעמים רבות מזכירות את חמשת שלבי האבל. ראו בשיחה זו למשל:

בדיון כלשהו מישהו טען שבישראל משלמים פי שלוש מסים ממדינות אחרות. הצגתי לו את נטל המס במדינות השונות מתוך אתר ה- OECD בו רואים שנטל המס בישראל הינו פחות מהממוצע(בגרף ישראל באדום והממוצע בשחור):

שלב ראשון: הכחשה – הנתונים אינם נכונים, המדידה לא טובה:

שלב שני – כעס

שלב שלישי – מיקוח ומעבר לשלב 4 – דיכאון

אולי אם היינו ממשיכים את השיחה היינו מגיעים גם לקבלה. איני יודע. שיחה דומה אך קצרה הרבה יותר:

המצב בפועל? מזה 20 שנים הפשיעה בארץ במגמת ירידה מתמדת כמעט

מקור: https://bit.ly/3AOr5yx

הספר עובדתיות מאת הרופא השבדי דר' הנס רוסלינג עוסק בפער בין המציאות לבין האופן בו אנו תופסים אותה. רסלינג הסתובב בכל העולם ושאל סטודנטים, חוקרים ומרצים שאלות בנוסח ב- 1996, נמרים, פנדות ענקיות וקרנפים שחורים היו ברשימת בעלי החיים הנכחדים. כמה משלושת המינים האלו נמצאים בסכנה גדולה יותר היום?

  1. 2 מהם.
  2. 1 מהם
  3. אף לא אחד מהם

אילו שימפנזות או ילדים שאינם יודעים לקרוא היו שומעים שאלה זו, ככל הנראה 33% מהם היו מצביעים על התשובה הנכונה באופן מקרי. לעומת השימפנזות והפעוטות ביפן ענו על תשובה נכונה 26% מהנשאלים. זו הייתה תוצאה טובה בהרבה מהבאה בתור, ארה"ב עם 12% שענו נכונה וזה הולך ומתדרדר לכיוון צרפת, נורווגיה, גרמניה בריטניה ואחרות עם 5%-7% אנשים שבחרו בתשובה 3 – אף לא אחד מהם.

שאלו כמעט כל אדם מה דעתו על המוסיקה שיוצרים היום בעולם. אם אותו אדם נולד לפני שנות התשעים, סיכוי גבוה שהוא יאמר שהמוסיקה היום לא טובה כמו המוסיקה פעם. לגבי הגדרת ה"פעם", בוצע על זה מחקר מעניין שהראה שרוב האנשים מגבשים טעם מוסיקלי בסביבות גיל 16 ומאותו רגע הם אוהבים אחת משתי חלופות ההאזנה – המוסיקה שהם שמעו בגיל 16 פחות או יותר או המוסיקה שאהבו הוריהם. קוראים בני 30 יחשבו שהמוסיקה היום פחות טובה. גם קוראים בני 50 יחשבו שהמוסיקה היום פחות טובה מפעם אבל כל אחד מהם יצביע על מוסיקה אחרת מ"פעם" כעדיפה. לא אכנס כעת לשינויים פיסיים שממש רואים בשינוי מבנה המוח בסביבות גיל 16 אבל בהחלט אפשר לשים לב לתופעה כלל עולמית – אנשים חושבים שהמצב נעשה רע יותר. זוהי תוצאה כלל אנושית שלא תלויה בארץ המגורים. כמעט בלתי אפשרי לשנות תחושות באמצעות נתונים. יותר מכך, אנשים נותנים משקל גדול ולא פרופורציונלי לדבר האחרון ששמעו. זה נכון ל"מצב המדינה" שאתה מגבש לעצמך עשר דקות או יום לאחר ששמעת חדשות על אירוע פלילי נוראי וממשיך להחלטות כלכליות כביכול ניטרליות להרגשתך. במחקרה של דר' מורן אופיר מאונב' רייכמן היא גילתה שאנשים מקבלים החלטות על משכנתה לפי שינויים הריבית בחודשיים האחרונים. כלומר אנשים לוקחים החלטה האם לבחור בריבית קבועה או משתנה לשלושים שנים לפי השינויים בחודשים האחרונים: אם הפריים עלה אנשים יקחו יותר משתנה בהנחה שהוא יירד. המחקר בוצע על נתונים משנים קודמות בהם הריבית הייתה תנודתית יותר. כלומר גם כשאנו מקבלים החלטות כביכול על בסיס נתונים, אנו עושים זאת פעמים רבות על בסיס נתונים שאינם מתאימים להחלטה שאנו מתכוונים לבצע.

נזקי האמונה שהמצב הולך ונעשה רע

אנו כעת לקראת החורף. בחורף בני האדם לאורך רוב ההיסטוריה היו צריכים לעשות דבר בודד פחות או יותר כדי לשרוד. להתכנס לתוך המערה או הבקתה, להוציא מינימום אנרגיה ולקוות שהאוכל יספיק עד שאפשר יהיה לצאת החוצה עם התחממות מזג האויר. דיכאון במצב כזה הוא גורם מסייע להשרדות. אנשים מתכנסים לתוך עצמם מחבקים ילדיהם ומתפללים שלא יקפאו או ירעבו. בגדול – הופכים לפאסיביים – חסכנים באנרגיה חיונית.

אנו לעומת אנשי העולם הקדום לא מתמודדים עם החשש לחוסר אנרגיה אלא עם החשש מעודף משקל. סביר שאף אחד מקוראי מאמר זה לא יסבול מקור קיצוני החורף(חוץ מחיילי הסדיר והמילואים – ליבי אתכם כאבי הגוף ממארבים וסיורים בחורף שמורים בעצמותיי לעד).

עדיין, המערכות שלנו בנויות כך שלנוכח חדשות לא טובות אנו נגיב בהתכנסות לתוך עצמינו לצורך שמירה על אנרגיה. התוצאה תהיה כמובן בדיוק הפוכה. אם הסכמנו שהסכנה הגדולה שלנו היא עודף משקל ולא חוסר בקלוריות אזי התכנסות לתוך עצמינו ומעבר לפסיביות תגרום לנו לנזק גופני. גם מבחינה כלכלית שמעניינת אותי, אנשים המאמינים שיהיה רע יותר לא יפתחו עסק חדש ואפילו לא ערוץ יוטיוב שיכול לקדם אותם אפילו כשכירים.

בעת שאני כותב זאת נזכרתי בלקוחה שלי, מתרגלת בפיסיקה באחת האוניברסיטאות. בזמן הקורונה היא העבירה שיעורי זום. עלה במוחה רעיון להקליט שיעורים אלו. היא עשתה זאת. הקליטה, ערכה וכיום מוכרת את ההקלטות בתור סיוע לסטודנטים מכל הארץ. יש לה הכנסה של כ- 3000 שקלים בחודש המתווספת להכנסה הרגילה שלה כמעט ללא מאמץ נוסף. היא עשתה זאת כי גם בתקופת הקורונה שמרה על אופטימיות. אילו הייתה בתחושה שהכל הולך לתהום. תחושה שלא היה קשה לקבל בתקופת תחילת הקורונה היא ודאי לא הייתה טורחת לייצר את התכנים המעולים שיצרה. התכנים שלא נוצרו לא היו מפיקים תועלת כלכלית עבורה (ותועלת לימודית לסטודנטים), המצב הכלכלי היה לוחץ יותר, מצב הרוח היה קשה יותר וכן הלאה. והפוך – התכנים יצרו רווחה ופתחו דלת לעוד פעילות שאותה אישה לא ידעה שאפשרית בכלל. הפעילות החדשה יצרה לא רק כסף אלא גם עניין וכו'. באותו אופן הקורונה יצרה אצלי פתח להבנה שדאגה מאד גדולה שלי – ממה אתפרנס כשאעבור לצפון כפי שאנו מתכננים הייתה דאגת סרק. גם בלי שאעבור לצפון אנשים רבים מעדיפים שיחת זום על עמידה בפקקים. העובדה שבחרתי לנסות ולעבוד ככל יכולתי בזמן הקורונה למרות שהדבר היה כביכול לא כלכלי – נמנעו ממני כל מענקי חוסר הפעילות גרמה לכך שגם בעתיד מצבי יהיה טוב יותר.

אנשים שחושבים שהדברים הולכים ונעשים רעים בגלל הממשלה, רשות המסים, רמי לוי, בנק כזה או אחר וכו' מפסידים את הדבר הכי טוב שאפשר לקבל בתקופה פחות טובה – היכולת ללמוד איך לשפר. אם אין לי חלק במציאות, אני משתדל פחות כדי לשנותה. לא הכל כמובן אני יכול לשנות. כל ממשלה שנבחרת בישראל זוכה לשמחה של מקסימום רבע מהעם. עוד רבע משלים עם אותה ממשלה בחריקת שיניים בגלל המבנה הקואליציוני וחצי שני של הציבור היה רוצה לראות קבוצה אחרת מרכיבה ממשלה. הקבוצה "שלו", גם בה הוא כמובן לא מזדהה עם כולם. אז מה? האם בגלל שאיני מרוצה ממשהו שאיני יכול לשנות, עלא להפסיק לפעול עבור הדברים שאני בהחלט יכול לשנות? לדעתי חד משמעית לא.

אם אני חושב שהממשלה תעשה מעשים כלכליים גרועים – עלי לפעול ביתר שאת כדי לדאוג לכריות הביטחון הכלכלי שלי.

אם אני חושב שאני עלול לחלות (מי לא?) עלי לדאוג שתהיה לי מערכת חיסון טובה ככל האפשר. אקרא ספרים מהם אלמד איך לחזק את גופי כדי להתמודד עם אתגרי חמישים השנים הבאות.

האתגר הגדול ביותר

המאמר הזה לא יגיע לאחוז גדול מאוכלוסיית המדינה. יקראו אותו אל פי סטטיסטיקת הביקורים באתר כמה אלפי אנשים. אם אקליט את תוכנו כפרק בהסכת שלי, יאזינו לו עוד כמה אלפי אנשים. נכנסתי לאתר החדשות המוביל בארץ, YNET. ב- 22/11/2022, יום כתיבת המאמר. אלו החדשות שאפשר לראות:

מלבד ה"אפשרות לגשם" מימין למטה בתחזית, האם אפשר לראות משהו טוב שקרה? האם ייתכן שלא קרה שום דבר טוב במדינה ב- 24 שעות? קשה לי להאמין אבל עברתי על גלובס, YNET, ודה-מארקר ולמעט ידיעה אחת על ירידה משמעותית בעלויות התובלה הימית לא מצאתי שום דבר טוב. גם הידיעה המוצנעת על עלויות התובלה חשובה בהרבה מאותה מטפלת רשלנית שהשאירה סבון שטיפת כלים בבקבוק תינוקות (לא נגרם נזק לאף אחד מהם). עדיין, הידיעה הרעה וחסרת המשמעות קיבלה נוכחות בעמוד הראשון ובשביל ידיעה אחת טובה הייתי צריך לקרוא עמוד ראשון של שלושה עיתונים שונים. ניתחתי בעבר את הסיבות לאופן בו נראית התקשורת אז אין טעם לחזור על זה. האתגר הגדול הוא איך להתמודד עם שטף הידיעות הרעות ולהישאר בתחושה טובה ומציאותית שראינו שתועיל לנו.המלצותיי:

  1. צמצמו חשיפה. אם דבר מסוים עושה לנו רע כדאי לצמצם חשיפה אליו. לא משנה אם זה זיהום אויר או זיהום תודעתי.
  2. איפשרתם לידיעה חדשותית להיכנס לתודעה שלכם? קיראו את כל המאמר. לא פעם קרה לי שאנשים רצו לבסס טיעון כלשהו ושמו קישור בו הכותרת הייתה פחות או יותר הפוכה ממה שנכתב בהמשך המאמר. קיראו הכל ולא רק את הכותרת שכל תכליתה למשוך תשומת לב.
  3. חפשו את הנתונים עצמם. בעיתונות לא מקובל לשים מקורות לדברים הנטענים. אני משתדל לעשות בדיוק ההיפך. אם אני כותב את מחיר מעבר סחורה בסואץ אני שם קישור למחירון. כן, אני עלול להפסיד קוראים של אנשים שיחשבו שהמאמר שלי פחות מעניין מאתר רשות סואץ במצרים. לא נורא. כשאני מדבר על מאמר אקדמי אני משתדל לקרוא אותו ולא רק את מה שאמר עיתונאי על אותו מחקר.
  4. ראו תמונה גדולה למרות שתשומת הלב תמיד נמשכת לחריג. אתם תמיד תשמעו על החייל שנהג בצורה חריגה אך לא תשמעו כלום על רבע מיליון החיילים שהתנהגו למופת. אתם תשימו לב לנהג שעקף את הפקק בשוליים ולא למאות הנהגים שעומדים יחד אתכם כחוק וכו'.

חלק מהדברים כמו חיפוש מקורות וקריאת הנתונים עצמם יכול לצרוך מאיתנו זמן שלא תמיד יש לנו. אבל, אם תקפידו על צמצום כללי אז יתפנה לכם זמן. אם לא הלכתם לקרוא את הנתונים, הטילו ספק. בכל מקרה הטילו ספק.

אנו שואפים לחשוב שיש סיבות לדברים. פוליטיקאים רוצים שנאמין שיש סיבות לדברים ושאם משהו רע קורה אז הם כבר יטפלו בו. הוזכרו במאמר הנבל ככלי לשליטה תודעתית. זו לא המציאות. לעתים דברים פשוט קורים. כל מה שאנו יכולים לעשות הוא להיות מוכנים ככל האפשר כדי להתמודד איתם.

מילה אישית

אני חושב שישראל היא הנס הכלכלי הגדול בעולם. אנו כיום בצמרת התוצר לנפש האירופי. אבל בשונה מהאירופים לא עשינו זאת תוך צמצום הוצאות צבאיות והסתמכות על ארה"ב שתגן עלינו. לא עשינו זאת תוך יציבות אוכלוסיה או אף קיטון שלה. עשינו זאת תוך כדי אתגר חד פעמי בכל העולם של מעבר ממדינה בת 600,000 תושבים ב- 1948 למדינה בת קרוב לעשרה מיליון תושבים היום. אפשר לדבר אם יש משמעות לעובדה שעברנו בתוצר לנפש את הכלכלה הגרמנית שהיא המובילה באירופה כי אצלינו מחירי המוצרים יקרים יותר, לדעתי באופן זמני לאור פערי האינפלציה הגדולים אבל אי אפשר להתעלם משתי עובדות:

  1. עצם זה שאנו בתחרות עם גרמניה על ראש המצעד האירופי היא דבר שלפני שני עשורים לא היינו מדמיינים. אילו היינו מפסידים לברזיל בגמר המונדיאל הייתי די שמח בחלקי. שם פחות או יותר אנו עומדים מבחינה כלכלית.
  2. את ההצלחה שלנו במונחי הכנסה לנפש אנו עושים כשאנו גדלים ביותר מפי עשר מגרמניה שאוכלוסייתה בכלל קטנה לאורך השנים

מקור(תמיד בידקו מקור) – https://data.oecd.org/pinboard/4xnZ

לא רק שהאוכלוסיה שלנו גדלה אלא שהיא גדלה על ידי קליטת עליה משמעותית המהווה מצידה אתגר נוסף. אני חושב שביום זה של כ"ט בנובמבר, אפשר להיות גאים. אל תטעו, זה שאני חושב שיש הרבה טוב לא אומר שאני עיוור לאתגרים ולדברים שיש לתקן. אני פשוט חושב שאם מסתכלים על הדברים הטובים, מודים עליהם ואז עוברים למאמץ תיקון הדברים שיש לתקן, הסיכוי לשפר גדול בהרבה מאשר אם חיים בתחושה שהכל אבוד כפי שאומר עזרא דהן הקבלן פרי עטו של שלום חנוך(אין כמו המוסיקה של שנות השמונים במהלכן הייתי בן 16 🙂 ).

.

כט בנובמבר

כתמיד אשמח לכל תגובה. הכי טוב למטה בתגוביות(טוקבקים). אפשר גם לפנות אלי בכל נושא למייל rimon@effm.co.il או בטלפון 054-5232-799

הקליקו כאן כדי להכנס לערוץ היוטיוב שלי

הקליקו כאן לקבוצת הפייסבוק צומחים כלכלית ביחד שם אנו עוסקים ב… צמיחה כלכלית.


35 תגובות על “בישראל משלמים המון מסים, האמנם?

  1. היי רימון.
    אתה לא מודאג משינויים דמוגרפיים בעייתיים שמתרחשים כאן? החרדים עושים 8 ילדים, הגברים לא עובדים (לומדים בכולל) או עובדים בשכר נמוך או/ו בשחור והילדים שלהם לא לומדים לימודי ליבה.
    אתה לא מודאג מהמנהיגים שלהם שרוצים לתת את כספי המגזר היצרני לחרדים? תלושי מזון מיליארד מהתקציב, חוק חינוך חינם מגיל 0, ביטול הריבית ללוקחי משכנתאות (הצעה של גפני).
    ובאופן כללי מהכיוון שנהיה פחות דמוקרטי ויותר דתי, מה שעלול להשפיע לרעה על מנוע הצמיחה היחיד כאן (ההייטק)?

    1. מודאג יקר,
      תודה על תגובתך. אני מרגיש תחושת כישלון קטנה כשאני קורא תגובתך.
      אם היה משהו בודד שניסיתי להעביר במאמר זה הצורך להיות יותר ביקורתי
      לגבי דברים שאנו חושבים שאנו יודעים. לנסות לבדוק את האמונות שלנו.
      כתבת החרדים עושים 8 ילדים והגברים לא עובדים. אני מזמין אותך לבדוק
      ולשים כאן קישורים למקור הנתונים שמסרת ושלדעתי רחוקים מהאמת.
      אני מזכיר לך שחוק חינוך חינם מגיל אפס לא היה רעיון של החרדים
      אלא יצא דוקא מהשכבות המבוססות במרכז-צפון תל אביב. ראה כאן –
      https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4101597,00.html
      שים לב שבאופן עקבי ראיית העולם הכלכלית של עבודה-מר"צ ושל
      אגודת ישראל, דגל תורה וש"ס כמעט זהות למרות שהראשונות מייצגות בהכללה גסה את האמידים
      והחילונים והאחרונים את החרדים.
      אם יש משהו שבאמת משונה בעיני הוא חוסר ההבנה של אנשים עם 2
      ילדים בממוצע ותשלום מיסים גבוה שכשהם אומרים שקשה להם ומבקשים
      עזרה מהמדינה בגידול ילדיהם "בחינם" התוצאה תהיה ששנים לאחר שילדיהם
      כבר לא יהיו במערכת החינוך המס שלהם ישלם על חינוך ילדים של אחרים.
      יש לדעתי כמה סיבות לראיית עולם זו אבל זה לדיון אחר.
      לעניין עובדים בשכר נמוך. אני לא כ"כ מבין את התלונה. גם אני משך כמה
      שנים בחרתי לעבוד 3 ימים בשבוע. חלק גדול ממה שאני עושה עכשיו נובע
      מאותה תקופה. גם היום אני בוחר לעבוד בשכר נמוך יותר ממה שהייתי יכול.
      אשתי בחרה לעבוד בהתנדבות לגמרי. רבים מהקוראים כאן מבקשים לעצמם
      חופש כלכלי כלומר היכולת לעבוד מעט. חבר שלי פרש בגיל 55 והפסיק לעבוד
      כמעט לגמרי. אין מבחינתי כל בעיה עם אנשים המרוויחים מעט. הורי החקלאים
      הרויחו מעט. כחברה אנו לא נוכל להתקיים כלכלית אם כמות גדולה של אנשים יצרכו יותר משאבים ממה
      שהם משלמים במסים. הפתרון הוא לא להסתכל כמה שעות כל אחד עובד
      כמו שהיה בקיבוץ. הפתרון הוא לתמוך בליברליות וחירות כלכלית בה כל
      אחד עושה מה שיחפוץ אך את הוצאותיו יידרש לשלם בעצמו. לרעיון זה
      יש התנגדות גדולה מאד בכל העשירונים. ראה שוב את הקישור למחאת העגלות.
      ראה גם דוגמאות בתגובות לאנשים כנראה מבוססים שחיו מספר שנים בחו"ל
      והם מבקשים לעצמם חופשת לידה ארוכה יותר, סבסוד משמעותי יותר לגידול
      הילדים שלהם וכו'.
      בקיצור, אני מזמין אותך לבדוק את אמונותיך. ולשאלתך הראשונה, אני משתדל
      להיות מודאג רק מדברים שהדאגה תגרום לי לעשות בעבותיה משהו. אם אני
      מודאג מכך שאירטב בגשם אקח מטריה. אם אני מודאג שיישרף לי הבית אעשה
      ביטוח. אם אני מודאג מהמצב הפוליטי אלך להצביע, אולי אשכנע גם אחרים להצביע,
      אבל יום לאחר מכן אכבה או אשתדל
      לכבות את מתג הדאגה כי הדאגה משלב זה והלאה חסרת תועלת.

      1. תענוג לקרוא את התגובה שלך למגיב. הציבור החרדי בגדול ציבור חיובי, תורם ומתנדב הרבה יותר ממקבילו החילוני.
        חרדי יכול להתנדב גם 30 ו40 שנה ולתרום לחברה במכפלות יעילות מרובם של המתגייסים לצה"ל.
        90% מהעמותות שעוזרות לכל הציבור הן חרדיות ובהן יד שרה, עזר מציון, זק"א, מעייני הישועה , ידידים ועוד רבים וטובים.
        שיעור העובדים בחברה החרדית גדל בהתמדה.
        ושיעור האקדמאים בקרבם גם גדל.
        קשה למצוא היום חברת הי טק גדולה שאין בה חרדים.

        1. ראה אבי, כמו שאין לי עניין בהכפשות חסרות בסיס, אין לי גם עניין במחמאות חסרות בסיס או קשר.
          איני יודע מה זה "ציבור חיובי".
          אוכל לומר שהמון דברים שהופנו כאן ובמקומות אחרים נגד חרדים מופנים גם לציבור הקיבוצי בו גדלתי.
          חרדים עונים אנו מתנדבים המון.
          קיבוצניקים אומרים אנו נהרגים בצה"ל המון. כמובן שאין הקבלה בין שני הדברים כי הצבא הוא חובה
          והשלכות פגיעה גופנית כבדות הרבה יותר ובכל זאת שני הטיעונים נשמעו בעבר ולכן שמתי אותם יחד.
          שני הדברים לא רלונטיים לטעמי לדיון כלכלי.
          השיטה הקומוניסטית של הקיבוצים לא יכולה לפעול ולא פעלה
          ולכן היה צורך לשנותה לא משנה כמה גדולה החלקה הצבאית בקיבוצים.
          השיטה החרדית של התנדבות(כדבריך) כחלופה לעבודה שמפרנסת את המשפחה
          עם שוליים מספיקים כמס שיפרנס משפחות שיש להן פחות מזל מבחינה תעסוקתית
          גם היא לא ברת קיימא.

          אני בהחלט חושב כמוך שלהסתכל על נתונים נקודתיים בלי להסתכל על המגמה
          זו שגיאה.

  2. תמיד לומדת ממך…
    לא רק בגלל הידע הרב שקיים אצלך אלא הרבה מעבר, נחשפת להשקפות ומחשבות מחוץ לקופסה
    כאלה שעושות טוב על הלב מצלאות את הגוף והנפש במוטיבציה להמשיך לפעול למען עצמי ומשפחתי בכל הבחינות לא רק הכלכלית! במילה אחת ת ו ד ה!

  3. רימון היקר,
    תודה רבה
    על מאמריך הכתובים במקצועיות,
    תוך הצגת המקורות
    ובהתבסס על נתונים
    מתוך ראיית תמונה רחבה,
    ויחד עם זאת
    וחשוב לא פחות:
    בענוות חן!
    המאמרים – מחכימים אותי,
    ו"לשונך – עט סופר ומהיר"
    (ע"פ ספר תהלים מה, תבדוק 🙂
    ומודה לך עליהם
    מעומק לבי.
    בתוך כך
    מזל טוב ליום כלולותיך,
    שיהיו לכם
    חיים מאושרים.
    האריכו ימים ושנים
    בטוב ובנעימים.

  4. רימון היקר,
    כתבת, נפלא, חכם, מדויק, וכן, מה לעשות, לא פופלרי. פאניקה או תבהלה אם נהיה בריים יותר היא תמיד יותר "כייפית".
    בקיצור מאמר תענוג.
    תרומתי הצנועה בהחלט לעבודתך הנפלאה היא להצביע בפניך על מספר שגיאות סופר שנפלו במאמר וכך להקל עליך בהגהה (כמובן אם בא לך, אם לא תריש חופשי להתעלם 🙂 )

    "למספר אנשים המסכים לו " – מסכימים
    "מפרסם מידי פעם ברשתו החברתיות" – ברשתות
    "נמצאים בסכנה גדולה יתר היום?" – יותר
    "לקרוא היו שומעים שלה זו," – שאלה
    "ומאותו רגע אם אוהבים אחד משני" – הם
    "היסכרו במאמר הנבל ככלי לשליטה תודעתית" – היזכרו
    "אפשר לדבר אם יש משמעות לעבודה" – לעובדה
    "אילו היינו מפסידים לברזית בגמר המונדיאל" – לברזיל
    "אניחושב שביום זה של כ"ט בנובמבר" אני חושב
    ==============
    ניתחתי בעבר את הסיבות לאופן בו נראית התקשורת אז אין טעם לחזור על זה. – הייתי שם פה קישור למתעניין

    תודה על הטוב שאתה מפיץ

    1. אהלן ארי,
      המון המון תודה לך על העבודה המרשימה.
      בדרך כלל אני בודק יותר אך הכתיבה נמשכה מעבר לצפוי והיה לי חשוב מטבע הדברים להוציא לאור
      בתאריך מסוים. תיקנתי הכל. תודה רבה לך.

  5. אפשר לכתוב סופרלטיבים רבים לגבי המאמרים שלך בכלל ועל המאמר הזה בפרט.
    אבל אסכם כך באמצעות הדוגמא שלך על Ynet:
    אם המאמרים שלך היו מפורסמים באופן קבוע בynet ויותר אנשים היו צורכים את התכנים שלך, כנראה שלא היינו בתחרות עם גרמניה על תוצר לנפש אלא עוקפים אותם בסיבוב בלי לאותת 🙂

  6. גרתי בגרמניה ושילמתי שם אכן הרבה מיסים. העניין הוא ששם קיבלתי הרבה יותר דברים שבישראל לא (חינוך לילדים מגיל שנה, חופשת לידה של שנה ועוד ועוד) ולכן זה לא רק עניין של כמה משלמים, אלא איכות החיים במדינה בשילוב עם תשלום המיסים.

    1. תודה רבה הגר
      תיארת תחושה. אין לי דרך להתמודד עם תחושה. אבל שימי לב, ציינת חינוך על חשבון משלם המסים מגיל שנה.
      בישראל כעת מתחילים חינוך על חשבון הציבור מגיל אפס. האם שינוי זה יגרום לך להרגיש שאת מקבלת?
      בסופו של עניין משפחה עם 2 ילדים תהנה מהחינוך "חינם" מעט מאד שנים אך תשלם עליו הרבה שנים לאחר מכן.
      חופשת לידה של שנה? השאלה אם כך היא מדוע הנשים הגרמניות לא מולידות ילדים.
      העובדה שהן לא מולידות אומרת שמבחינה לאומית שתי ההטבות שציינת בעצם מגיעות למעט מאד אנשים.
      כמי שהגיעה מתרבות ישראלית זה היה נראה לך משמעותי אך בשביל הגרמנים מחוסרי הילדים (כמעט),
      אלו הטבות חסרות משמעות.
      בדרך כלל כשאנשים אומרים שהמס לא חוזר זה כי הם לא מסכימים לאופן חלוקת התקציבים.
      המס בפועל חוזר במלואו.
      אני שותף לתחושה שהתקציבים מחולקים בצורה מאד לא יעילה. העניין הוא שהציבור שוב ושוב
      בוחר לעודד את החלופה הלא יעילה.
      ארבע דוגמאות מהעת האחרונה:
      — התנגדות למס גודש
      — צעדים בנושא דיור (בהרחבה – https://effectivemortgage.co.il/how-to-not-fight-rising-housing-prices/)
      — הרעיון לסבסד משכנתאות
      — התנגדות לייעול מערכת החינוך.

  7. כרגיל מאמר יוצא דופן וחשוב.
    החדשות / YNET נהיו קצת תרבות ריאליטי. מה שמביא רייטינג אותו מפרסמים.

    הפתיע אותי מאוד מאוד שעברנו את גרמניה בתוצר.

    תודה
    נהנה לקרוא

  8. לגבי מיסים אני עדיין בהכחשה. ההרגשה שלי שלמרות הנס הכלכלי יש שכבה של אנשים שנאלצים לעבוד יותר ונשאר להם פחות וחיים ברמה יותר נמוכה יחסית למקבילים שלהם במדינות מערביות מתועשות וכל מי שנוסע לחו"ל ונכנס לסופרמרקט רואה שטוחנים אותנו.

    לגבי המעמ – במדינות אחרות אין מעמ על מזון.
    האם הם משלמים מס הכנסה ביטוח לאומי ומס בריאות גם על הרכב הצמוד
    האם משלמים שם מעמ גם על הבלו ?
    מה מוכר במס – האם המשכנתא, הארנונה, שכר הדירה מוכרים במס או לא.

    1. אהלן.
      תודה על התגובה. הבאתי את הנתונים על גביית המס הכוללת. בכל מדינה מחליטים
      באופן שונה איזה תחומים לעודד או לדכא על ידי מערכת המס. לדוגמה בנורבגיה,
      אחת מיצרניות הנפט הגדולות בעולם, מחיר הבנזין יקר מבישראל בגלל המיסוי.
      אם השוואה פרטנית של מסים בין מדינות מעניינת אותך, אודה לך על חקר הנושא
      והבאת מסקנות.
      לגבי מחיר בסופר – אתה צודק. הציבור הישראלי באופן עקבי מצביע בבחירות נגד חירות
      כלכלית ובעת שליטה ממשלתית בתחומים שונים. זה גורם לחוסר יעילות ועליית מחיר.

  9. מאוד נהניתי מהניתוח של המצב. אכן, אנו מושפעים מהתקשורת יותר משאנו חשים. תודה על הסבת תשומת הלב לעובדות

  10. מאמר מקסים!
    מסכימה מאוד עם הרעיון של להביט בעיניים טובות על המציאות.
    בתור חבדניקית יכולה לומר שזאת ההשקפה – מאז בריאת העולם אנחנו הולכים ומתקרבים לעידן הגאולה בו הטוב ישלוט ועכשיו אנחנו כל כך קרובים שכבר ניתן לראות בעיניים איך העולם הופך להיות מקום של צדק ויושר עד שמי שרוצה יכול לחיות כמו בגאולה גם מבחינה גשמית וגם מבחינה רוחנית!
    יישר כח ששוב אתה ממקד אותנו בלהסתכל לכיוון הנכון והאמיתי!

    1. תודה תודה. מעניין לראות תגובות מאנשים עם השקפות עולם כל כך שונות אבל עם כמיהה משותפת לטוב.
      כשאני שומע על ילדותה של אם-אשתי בגן הילדים של גטו וורשה (היא אחת השורדות היחידות מאותו גן)
      או להבדיל, זוכר את ראש השנה של 1991 אותו "חגגתי" בתוך הטנק במארב בלבנון כשבמוצב
      אחר בגיזרה נמצא אבא שלי במילואים ואנו מאחלים שנה טובה אחד לשני במכשיר קשר
      לעומת המצב היום שהינו בכל פרמטר מדיד טוב בהרבה, אין לי ספק שבעזרת השם או הנשים
      אנו, כאנשים שלא פוחדים לצאת, נגיע למקומות נפלאים.

  11. פוסט מרתק.
    משב רוח מרענן ומעודד אל מול שטף החדשות הרעות ואווירת הטרוניות…

    רימון, תודה רבה!

  12. מאמר מדהים וכ"כ נכון! נהנה לעקוב אחריך וללמוד ממך.
    שמח שלקחתי אותך ביותר יועץ המשכנתה שלי לפני כ 4 שנים.
    יש כמה אנשים חכמים ונבונים בארץ שדואגים להציג את הפנים היפות של המדינה (ויש הרבה!) ולא להסחב למגרעות, שיש כמו בכל מדינה. אחד מהאנשים האלו הוא גיא בכור, מוזמן/ים לעקוב אחריו.
    תודה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *